ת"א 17523-05-20

תקציר

בתאונת דרכים בה נפגעו התובעים, נקבע כי האוטובוס בו נהג הנתבע 1, בבעלות צד ג' 2 ובשליטת צד ג' 5, אכן הסיע באותה עת עובדים בשכר, חרף הכחשת האחרון. פוליסת ביטוח החובה של האוטובוס, שהוחזקה על ידי הנתבעת 2, החריגה כיסוי ל"הסעת שכר", כפי שהיה במקרה דנן, בשל הסיכון המוגבר למקרי ביטוח למי שעיסוקו כרוך בהסעת נוסעים להשכרה. מאחר שהתובעים לא היו נוסעים באוטובוס אלא הולכי רגל, הנתבעת 2 לא הייתה אחראית לתאונה. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 2 נדחתה, וחובת הפיצוי מוטלת על קרנית (נתבעת 3), תאגיד ציבורי המפצה נפגעי תאונות דרכים. לקרנית הייתה זכות החזרה כנגד צדדים ג' 2 ו-5, הבעלים והבעלים הרשום של האוטובוס, בהתאמה, שכן הם התירו את השימוש באוטובוס ללא ביטוח המכסה את האחריות המדוברת. צדדים ג' 2 ו-5 חויבו ביחד ולחוד בפיצוי קרנית בגין מלוא הסכום ששולם לתובעים, שהסתכם בסך 341,971 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כן חויבה קרנית לשלם לנתבעת 2 את הסכום ששילמה לתובעים כמימון ביניים, בתוספת הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין. עוד ציינה השופטת כי כל סכום שקרנית תקבל מצדדים ג' 3 ו-4 ינוכה מהסכום שנגבה מצדדים ג' 2 ו-5. על פסק הדין הוגש ערעור בבית המשפט המחוזי מרכז.