ע"א 4627/22

תקציר

בפסק הדין סקר בית המשפט לערעורים את דחיית תביעת המפרקים נגד קוסט על ידי בית משפט קמא, שבמרכזה שלושה עקרונות: תביעת הנושים נדחתה בזמן, לא הוכח נזק לחברה והתביעה הוגשה באיחור משמעותי. ערכאת הערעור הדגישה את אמות המידה המחמירות הנדרשות לדחייה על הסף וטענה כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו. תקופת ההתיישנות נבחנה תחת "כלל הגילוי המאוחר", וקבעה כי התביעה לא פקעה משום שחוות הדעת של בר-לב משנת 2011 היוותה "קצה חוט" או חשד סביר, די בו כדי להתחיל את תקופת ההתיישנות. בית המשפט הכיר גם בהסכם בין המפרקים לקוסט שעצר את תקופת ההתיישנות, שאמורה לכסות גם את תביעת הנושים. דחיית תביעת החברה נדחתה, שכן הייתה אפשרות להוכיח נזק עקב התנהלות עסקית בלתי הולמת שהחברה יכולה להיות זכאית להבריא. באשר לשיהוי, בית המשפט לא מצא כל ראיה לחוסר תום לב מצד המפרקים שתצדיק פיטורים. יתר על כן, היעדר אישור בית המשפט לחדלות פירעון להגשת התביעה לא מנע את ההליך. לבסוף, החליט בית המשפט להחזיר את התיק לבית משפט קמא עם הנחיות להמשך בירור, תוך שימת דגש על יכולתו של בית משפט קמא לשקול מחדש את הסוגיות ללא משוא פנים, והטיל הוצאות על המשיב, קוסט.