ת"א 1194/81

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תאונת דרכים בה נפצע התובע, נוסע ברכב פרטי בו נהג מתנדב למשמר האזרחי. התובע תבע הן את הנהג והן את חברת הביטוח, בטענה כי התאונה נופלת בגדר פוליסת הביטוח. עם זאת, חברת הביטוח הכחישה את הכיסוי, וציינה שני סעיפים בפוליסה. הראשון הגביל את השימוש ברכב ל"מטרות חברתיות ביתיות והנאה", ואילו השני החריג כיסוי לשימוש "להשכרה או כנגד תמורה". בניתוח פסק הדין פירש בית המשפט לראשונה את המונח "מטרות חברתיות" לטובת המבוטח, והגיע למסקנה כי הסיור ההתנדבותי בו עסק התובע נופל בגדר התכליות החברתיות שכן הוא תורם לביטחונה ולרווחתה של השכונה. שנית, בית המשפט בחן את סעיף "כנגד תמורה". מאחר שמדובר בחריג לכיסוי, נטל ההוכחה היה מוטל על חברת הביטוח. החברה טענה כי הנהג היה אמור לקבל החזר הוצאות דלק מהמשמר האזרחי, שהיווה תמורה. עם זאת, בית המשפט לא השתכנע וקבע כי גם אם היה צפוי החזר כספי, הוא לא הפך את הנסיעה לכזו שהתחייבה לתמורה. היעדר הסכם מחייב, אופיו החד-פעמי של האירוע והאופי הלא-מסחרי והחברתי המובהק של השימוש ברכב, כל אלה הביאו את בית המשפט למסקנה כי הנסיעה לא הייתה בניגוד לתמורה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי כל דיון בהחזר כספי נעדר חובה משפטית והיה חברתי יותר מאשר מסחרי באופיו, מה גם שהנהג לא הפיק כל תועלת ישירה מהנסיעה מלבד סיפוק ביצוע עבודה התנדבותית. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי פוליסת הביטוח מכסה את התאונה וכי החריגים עליהם ציינה חברת הביטוח אינם חלים במקרה זה. חברת הביטוח נשאה אפוא באחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.