עמ"נ 52383-10-20

תקציר

הערעור מערער על חישוב היטל השבחה בשני פרויקטים של פינוי בינוי – תכניות 3850 ו-3897. באשר לחישוב ההשבחה בפרויקטים של פינוי בינוי, טוענת המערערת כי ועדת הערר לא הביאה בחשבון את השיפור בזכויות הבנייה שהועברו למשיב, שכן היא ניכתה הוצאות מההשבחה שלא כדין. המשיב, לעומת זאת, מקבל תמורה בגין פעולות ייזום שהן חיצוניות לתכנית. על פי החוק, רק הוצאות פנימיות הקשורות ישירות לביצוע התכנית צריכות להיות מופחתות מההשבחה. לפיכך, החלטת ועדת הערר, המנוגדת להוראות החוק, אינה יכולה לעמוד. בית המשפט מסכים עם המערער כי השיטה בה נקטה ועדת הערר היא שובת לב, אך למרבה הצער אינה יכולה להתקבל מבחינה עובדתית או משפטית. מאחר שהמחוקק לא קבע הוראות ספציפיות לחישוב השבחה בפרויקטים של פינוי בינוי, על עקרונות חישוב ההשבחה בפרויקטים אלה לדבוק בעקרונות של כל תכנית השבחה אחרת. לפיכך, מצופה מהוועדות המקומיות לאזן בין תמרוץ יזמים לבין שמירה על האינטרסים הציבוריים. זאת ועוד, טוענת המערערת כי פטור לפי סעיף 19(ג) לתוספת השלישית אינו אמור לחול על פרויקטים של פינוי בינוי. עם זאת, בית המשפט חולק על כך וקובע כי אין מניעה למימוש הפטור, בהתחשב באופי הפרויקטים של פינוי בינוי ובתכלית העומדת מאחורי הפטור. לבסוף, בעניין השבחה לתכנית 3897, קובע בית המשפט כי ועדת הערר לא שקלה כראוי את טענות המערער, ועל כן יש להחזיר את הנושא לוועדה לדיון נוסף. משכך, הערר מתקבל, והתיק מוחזר לשמאי המכריע לצורך חישוב מחדש של היטל ההשבחה בהתאם לחוק. המשיב מחויב לשאת בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דין, בעוד הערבות שהופקדה על ידי המערערת מוחזרת להם.