גמ"ר 8292-05-18

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות ובנהיגה רשלנית ברכב, שהובילה לתאונה קטלנית. כתב האישום מפרט כיצד הנאשם לא נכנע לשני הולכי רגל שחצו את הכביש במעבר חצייה ופגע בהם כשהייתה להם זכות קדימה. העובדה היחידה שהייתה שנויה במחלוקת הייתה האם הולכי הרגל החלו לחצות באור ירוק, דבר שהושאר להחלטת בית המשפט. התביעה טענה כי הולכי הרגל חצו באור ירוק, ואילו ההגנה טענה כי חצו באור אדום. בית המשפט בחן בקפידה את חומר הראיות, לרבות עדויות עדים ותזמוני רמזורים, והגיע למסקנה כי הולכי הרגל חצו באור אדום. עדותה של המטפלת נמצאה מוטה ולא עקבית, בעוד שגרסתו של עד ראייה ניטרלי נחשבה אמינה. פסק הדין זיכה את הנאשם מהעובדה השנויה במחלוקת בכתב האישום, וקבע כי הולכי הרגל החלו לחצות באור אדום. מסקנה זו לא הפחיתה מאחריותו של הנתבע לתאונה, שכן חובת הזהירות של הנהג מתעצמת בעת התקרבות למעבר חצייה. בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות המוגברת של המטפלת כלפי מטופלה, אך ציין כי מעשיה לא זיכו את הנתבעת. בפסק הדין נקבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הולכי הרגל חצו באור ירוק ולכן זיכתה את הנאשם מעובדת כתב האישום הספציפי. נקבע דיון לגזר הדין ותסקיר מבחן, כאשר פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.