עמ"ה 522/07

תקציר

המערער, שהיה בעל שתי חברות דלק, ערער על שומת המס של פקיד התשובה, וטען כי ניתן לייחס את הגידול בהונו בשנים הרלוונטיות לערעור לשנים סגורות ולכן אין לחייבו במס. המשיב גילה גידול בלתי מוסבר בהונה של המערערת וייחס אותה לשלוש השנים האחרונות, שהיו שנים פתוחות, מה שהביא את המערערת לטעון כי הגידול התרחש בשנים הקודמות. השופט קבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהגידול בהון התרחש בשנים הסגורות. השופטת פירטה את הליקויים בחומר הראיות שהוצג, שכלל תצהיר רואה חשבון, רכישות רכב, בניית בית המערערת ורכישת קרקעות, וציינה כי הן התבססו על הנחות וחסרו מסמכים ממשיים. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה שנקבע בפסק דין קודם של בית המשפט העליון (פרוינד), אשר חייב אותו להוכיח את מקור הכספים ואת מועד רכישתם. מאחר שהמערערת לא הוכיחה כי עליית ההון התרחשה בשנים הסגורות, קבעה השופטת כי זכותה של המשיבה לייחס את הגידול לשנים הפתוחות. השופטת התייחסה גם לטענות נוספות שהעלתה המערערת, ובהן תקופת ההתיישנות, בירור מקור ההכנסה והטענה לחיוב בשיעורי מס מרביים שלא כדין, ומצאה אותן חסרות שחר. בסופו של דבר, דחה השופט את הערעור והורה למערער לשלם את הוצאות המשיב.