ת"א 8975-04-22

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצוי כספי שהגיש תובע שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2019. התובע, נהג משאית, ניסה לתקן משאית תקלה רתומה לנגרר כאשר רכב אחר התנגש בנגרר וגרם להתהפכות המשאית. למרבה הצער, חברו ומעסיקו של התובע, שסייע בתיקונים, נמחץ אנושות. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לצד החייב בפיצוי התובע, כאשר המבטחת הנתבעת טענה כי התאונה נגרמה כתוצאה מחניה לא נכונה של המשאית והנגרר, דבר שיצר סיכון תעבורתי. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע השתמש במשאית לצורך תיקוני כביש ולא היה אשם בתאונה. לפיכך, הנתבע לבדו היה אחראי לפיצוי. שנית, נדונה פסק דין אלסוחא, המתייחס לנסיבות חריגות בהן נגרם ל"נפגע משני" נזק נפשי כתוצאה מצפייה במותו של אדם קרוב. בית המשפט הגיע למסקנה כי נכותו הנפשית של התובע, שאובחנה כ-10%, לא נבעה רק מהיותו עד למות חברו אלא גם ממעורבותו הישירה בתאונה. לפיכך, פסק דין אלסוהא לא חל, והתובע נחשב לנפגע עיקרי הזכאי לפיצויים. לאחר מכן התייחס בית המשפט לסוגיית הנזקים. הפסד הכנסתו של התובע בעבר ובעתיד, המחושב על בסיס משכורתו נטו בעת התאונה, נקבע לאחר שקלול תקופת אי הכושר ומצבו הנפשי. בית הדין פסק לו 147 אלף שקל בגין הפסדי שכר בעבר ו-257 אלף שקל בגין הפסדי שכר עתידיים עד גיל פרישתו. הפיצויים הלא ממוניים חושבו בשיעור של 10%, בסך 20,000 ₪, ואילו הפיצוי בגין סיוע והוצאות בעבר ובעתיד נקבע על 18,000 ₪. לאחר ניכוי התקבולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, חושב סך הנזק בסך 442,000 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחה ושכר טרחה ראשוני. בנוסף, נדחתה ההודעה לצד שלישי, והנתבע היה אחראי להוצאותיהם. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 60 יום בבית המשפט המחוזי. פסק הדין, מיום 25.7.2023, היטיב עם התובעים ופסק להם סך של 292,000 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי המבטחת הנתבעת.