ע"פ 3502/12

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא ביחס לתיק הריגה שהתנהל בין שני קטינים, המערער והמנוח. המערער הורשע ביום 20.3.2012, בעקבות הסדר טיעון בו הודה בהריגה, תקיפה, איומים והשמדת ראיות. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי עונשו של המערער יכלול עשר שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למשפחת המנוח. בית המשפט המחוזי הכיר במצבו הנפשי של המערער – שהוביל לאשפוזו הכפוי במהלך ההליך – ובמעמדו כקטין בעת שקילת העונש, ובסופו של דבר החליט לקבל את הסדר הטיעון, אך הגדיל את סכום הפיצוי ל-120,000 ₪. המערער ערער על סכום הפיצוי, בטענה כי הוא חרג מהרף הראוי בהתחשב במצבו הנפשי החריג, חייו הקשים ונסיבות חייו הכלכליות. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי לא היו טעמים חזקים דיים כדי להצדיק את הפחתת סכום הפיצוי, העולה בקנה אחד עם מדיניות הפיצויים בגין עבירות מסוג זה. בית המשפט הכיר במצבו הנפשי המורכב של המערער, בקשיייו המשפחתיים ובמאמציו החיוביים לשיקום, אך בסופו של דבר דחה את הערעור. עוד צוין בפסק הדין, כי אם המערער לא היה מסוגל לשלם את הפיצויים בשל אי כושר כלכלי, הוא יכול היה לפנות למרכז לגביית קנסות לקבלת תוכנית תשלומים. בפסק הדין הודגש כי גובה הפיצוי אינו מבוסס אך ורק על יכולתו הכלכלית של החייב, ולמערערת אפשרות לנהל משא ומתן על תנאי התשלום. החלטה זו התקבלה בהתחשב בחומרת העבירה, במצבו הנפשי של המערער ובהשפעה על משפחת המנוח.