ע"א 8198-05-17

תקציר

הערעור מבקש לערער על ממצאי העובדות ועל מהימנות הגרסה שהציג המשיב, כפי שקבע בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהערכות אלה, אלא אם קיימות נסיבות חריגות הכרוכות בפגמים מהותיים או בטעויות בהחלטה. בחינתו המדוקדקת של בית משפט קמא את הראיות והעדויות תומכת באימוץ גרסת המשיב, שנמצאה אמינה. לא נפלו טעויות מהותיות בהערכות המהימנות ובקביעות העובדתיות. באשר לתחולת החוק, פסק הדין מפרש את סעיף 3 לחוק הפליה במוצרים ובשירותים. הסעיף אוסר על אפליה באספקת מוצרים או שירותים ציבוריים, והשאלה היא אם זה כולל מקרקעין. לשונו הברורה והחד-משמעית של הסעיף תומכת בפרשנותו הגורפת לכלול גם מקרקעין. בעוד שבדברי ההסבר להצעת החוק עשויה להצביע על כוונה שונה, תכליתו האובייקטיבית של החוק, שהיא מניעת אפליה וקידום שוויון, נוטה לטובת פרשנות זו. כדי ליישב את המתח בין תכלית החוק לבין דברי ההסבר, פסק הדין מבחין בין גופים הפועלים במרחב הפרטי לבין המרחב הציבורי. החופש לבחור שותפים לחוזה חל על הראשונים, ואילו האחרונים, לרבות אלה המשווקים דירות לציבור, חייבים לדבוק בעקרון השוויון. הבחנה זו משתקפת גם בהצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה-2015. ככל שעסקיה של המערערת נופלים למרחב הציבורי, הם כפופים לעקרון השוויון ולאיסור ההפליה. בנוסף, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטתו של בית משפט קמא לפסוק פיצויים למשיב השני, שלא העיד, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט לעשות כן ללא הוכחת נזק לפי סעיף 5 לחוק. אשר על כן, הערעור נדחה במלואו, והמערערת מחויבת לשאת בהוצאות המשיבים, בסכום כולל של 10,000 ₪, שישולמו מקופות הביטחון.