תמ"ש 22618-09-13

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך בין אמו של קטין לבין הנתבע, שהוא ככל הנראה אביו של הקטין. היחסים בין הצדדים התדרדרו, מה שהוביל את האם והילד לעזוב את הבית ולהגיש תביעה למזונות. האם טענה כי על הנתבע, שהיה בעל חברת פרסום מצליחה, לפרנס 4,650 שקל לחודש לצד 1,426 שקל נוספים להוצאות אחרות. עוד ציינה כי לחברה של הנתבע מחזור חודשי של כחצי מיליון שקל, אך הוא משך שכר זעום של 10,000 שקל נטו בלבד. בינתיים, הנתבע ערער על טענות אלה וטען כי הוא נושא בכל הוצאות המזונות עד לדיון בבית המשפט. הוא גם האשים את התנהגותה האימפולסיבית של האם בהתמוטטות היחסים וטען כי פעמים רבות היא עזבה את ביתם המשותף. בנוסף, סיפק הנאשם פרטים על הכנסתו הצנועה, לפיה היא עומדת על כ-10,000 שקל נטו לחודש, והציג ראיות לכך שחסכונותיו ששווים כ-400,000 ₪. האם, שהייתה מובטלת עד ינואר 2014, ביקשה שכר דירה של 3,500 שקל בחודש אם היא ובנה יעזבו את המקום. לאחר ששקל את טענות הצדדים וחקר בחקירה נגדית את טענותיהם, פסק השופט לטובת האם. השופט קבע כי הכנסתו של הנתבע היא לפחות 13,000 ש"ח נטו בחודש, עם הכנסה פנויה של 8,200 ש"ח, סכום גבוה משמעותית ממה שתבע. בנוסף, קבע השופט כי הכנסתה הפנויה של האם נאמדת בכ-3,300 שקל נטו בחודש. בהתחשב בצרכי הקטין וביכולותיהם הכלכליות של שני הוריו, החליטה השופטת כי על הנתבע לשלם מזונות כלליים בסך 1,600 שקל לחודש. השופט פירט גם הוראות להוצאות חינוך ורפואה, שכר דירה והוצאות אחרות, מה שמביא את סך המזונות ל-2,666 שקל בחודש. סכום זה היה אמור להיות משולם ישירות לאם, צמוד למדד המחירים לצרכן, וייכנס לתוקף מיום הגשת התביעה. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בסך 10,000 ₪. עוד ציינה השופטת כי החלטת המזונות איזנה את הכנסות שני ההורים והותירה אותם עם הכנסה פנויה מסוימת. פסק הדין נחתם בהדגשה כי דמי המזונות הכלליים כוללים מזונות ויש לפרסמם תוך השמטת שמות הצדדים המעורבים.