רע"פ 5991/13

תקציר

בבואו לבחון את המקרה שקל בית המשפט בכובד ראש את השלכותיה המשפטיות של עבירת העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. בית המשפט החליט לזכות את מבקש האישום, תוך הדגשת חשיבותו של חופש הביטוי, ובפרט חופש הביטוי הפוליטי, שהוא בעל מעמד מיוחד בשיח הדמוקרטי. השופטים התייחסו לפרשת אונגרפלד, שקבעה קריטריונים לעבירות מסוג זה, תוך התמקדות במבחן תוכני הבוחן את חומרת הביטוי ובמבחן הסתברותי בהתחשב בסבירות לפגיעה בשירות הציבורי. צוין כי ביטוי פוליטי מצדיק בדרך כלל הגנה, אלא אם כן הוא גורם נזק יוצא דופן. בית המשפט מצא כי מאמרו של המבקש, למרות התבטאויותיו הקשות כלפי הרב הצבאי הראשי, היה בעל אופי פוליטי, ושיקף ביקורת ולא סיפק את יסודות עבירת העלבה. ההחלטה הדגישה את הצורך במדיניות העמדה זהירה של העמדה לדין כדי למנוע פגיעה מיותרת בחופש הביטוי, והציעה כי יש להידרש לאישורים מרשויות משפטיות בכירות לפני העמדה לדין בגין עבירות כאלה. גישה זו מדגישה את האיזון בין ביקורת על עובדי ציבור לבין הגנה על טוהר המידות של השירות הציבורי, תוך הקפדה על יישום העבירה באופן צר כדי למנוע השפעות מצננות על הביטוי.