בד"מ 2461/05

תקציר

גזר הדין מצא את השופטת הילה כהן אשמה בכך שפעלה באופן בלתי ראוי במילוי תפקידה והתנהגה באופן שאינו הולם מעמד של שופטת בישראל. הטענות נגדה היו כי פעלה באופן בלתי ראוי בכך שהכינה תמלילי דיונים שלא שיקפו את שאירע, והתנהגה באופן בלתי ראוי בכך שקרעה בקשות בכתב של נאשמים לדחיית דיונים. מהתמלילים שהכינה השופטת כהן עולה כי התקיימו דיונים וכי הנאשמים נכחו, כאשר למעשה הנאשמים עזבו את אולם בית המשפט בשל איחורה בהתייצבות לדיונים. השופטת כהן הודתה בעובדות המפורטות בתלונה, אך הכחישה את הכוונה שיוחסה לה להסתיר את איחוריה. היא טענה כי התמלילים משקפים את מה שהתרחש באולם בית המשפט וכי כל אי התאמה היא תוצאה של טעויות או רשלנות מצד הקלדנית, או בשל אמונתה שלה כי היא פעלה כראוי. בית המשפט קבע כי הסבריה של השופטת כהן בדבר אי הדיוקים בתמלילים אינם בלתי סבירים וכי הראיות אינן סותרות את גרסתה לאירועים. עם זאת, חומרת מעשיה, שפגעו בחוק ובזכויות הנאשמים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי פעלה באופן בלתי ראוי והתנהגה באופן שאינו הולם שופט. בית המשפט הרשיע אותה בעבירות אלה, אך לא מצא הוכחה מעבר לספק סביר כי מעשיה נועדו במכוון להסתיר את איחורה לאולם בית המשפט. השופטים גם הביעו חשש מתפקודו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, שבו כיהן השופט כהן, בשל קרבתו המוגזמת לעירייה, שמימנה את בית המשפט והייתה בעלת הדין העיקרית בפניו. נראה כי קרבה זו הביאה למערכת יחסים לא בריאה בין בית המשפט לעירייה, כמו גם ליחס בלתי הולם כלפי השופטת מצד עובדי העירייה ועורכי הדין שהופיעו בפניה. השופטים קראו לבחון מחדש את פעילות בית המשפט ואת מודל המימון שלו, וטענו כי המצב הנוכחי עלול לפגוע במערכת המשפט.