ה"פ 4021/04

תקציר

המבקשים ביקשו לרשום את הזכויות בבית מקצועי במושב בית שקמה על שמם, אך היו מורכבויות הקשורות להיסטוריה של הנכס. הבית נרכש על ידי אביהם המנוח של המבקשים מהמושב המקומי, אך הסכם המכר לא חתם על רישום הזכויות, שהיה תלוי בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. מנהל מקרקעי ישראל שינה את מדיניותו לגבי גודל המגרשים המושכרים לאורך זמן, והדבר יצר מכשולים בפני המבקשים. בינתיים צבר המושב חובות כבדים, שהובילו למינוי משקם להסדרתו. המשקם החליט למנות כונס נכסים למכירת הנכס המדובר. המבקשים טענו כי יש לפעול על פי הנהלים הקיימים בעת הרכישה, בעוד שרשות מקרקעי ישראל ומשיבים אחרים חלקו על כך. בית המשפט מצא כי הן המבקשים והן המשיבים חלקו באחריות לעיכוב ברישום הזכויות, ושינויי המדיניות של רמ"י היו מוצדקים. נפסק כי הזכויות שהועברו למנוח כוללות את זכות החזקה, המקנות לו מעמד של מחזיק במקרקעין עם התחייבות מהמושב להשלים את הליכי הרישום. מעמד זה לא ניתן לביטול חד צדדי והיווה סמכות לתקופה בלתי מוגבלת. עם זאת, בשל בעיות החובות של המושב, בית המשפט לא יכול היה להורות מיידית לרשות מקרקעי ישראל לרשום את הזכויות כמבוקש. תחת זאת, היא הוציאה צו הצהרתי הקובע את זכותם של המבקשים לחכירה של 500 מ"ר עבור ביתם ואת המשך מעמד הסמכות לגבי השטח הנותר, עד להחלטת המשקם. המשקם הונחה שלא למכור את הנכס ללא הסכמת המבקשים בכתב. פסק הדין דחה את הבקשה המקורית לסעד אך נתן צו הצהרתי המפרט את זכויות הצדדים, וכל הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.