ע"א 627/96

תקציר

בית המשפט העליון אישר קביעה של ערכאה נמוכה יותר, לפיה יש להכריז על בתם של המערערים כבת אימוץ בשל אי כשירות הורית לפי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הורים "רעים" לבין אלה ש"אינם מסוגלים" לטפל בילדיהם, והתמקד במקרה זה. חוסר יכולתם של ההורים לספק את צרכיה הבסיסיים של בתם נקבע באמצעות קריטריונים אובייקטיביים, למרות אמונתם הסובייקטיבית אחרת. טובת הבת ושלמותה הגופנית והנפשית עמדו בראש סדר העדיפויות, מה שהוביל למסקנה כי אימוץ מלא הוא לטובתה. החלטה זו התקבלה בהתחשב בחוויות העבר של ההורים עם ילדיהם הבוגרים, שהתאפיינו בהזנחה ובליקויים בטיפול. בית המשפט דחה את הרעיון של תקופת מבחן והדגיש כי אימוץ פתוח הוא חריג, הדורש את הסכמת כל הצדדים המעורבים. על סמך הראיות, בית המשפט לא המליץ על אימוץ פתוח לבת, אך השאיר את האפשרות פתוחה לדיון נוסף בשלב השני של הדיון. השופטת ביניש, השופטת חשין והשופט זמיר הסכימו עם פסק הדין והדגישו את חשיבות טובת הילד.