עפמ"ק 26567-12-23

תקציר

לאחר שעיין בכל המסמכים והטיעונים הרלוונטיים, לא מצא בית המשפט לערעורים הצדקה לבטל את החלטת בית משפט קמא, שביטל צו הריסה מנהלי. בית משפט קמא זיהה סתירות בין תיאור הבנייה בצו לבין המבנה בפועל, שהובילו לביטול. באופן ספציפי, התעוררו חוסר עקביות לגבי פרטי שטח הבנייה, כמו מספר וסוג הקירות המעורבים. פערים אלה נבעו בחלקם מעדותו של מפקח והשפיעו על תפיסת הייעוד של הבנייה. למרות שהמערער טען כי בנייה חלקית אינה מונעת הוצאת צו הריסה, לא כל אי התאמה מחייבת ביטול. עם זאת, במקרה זה, המידע הזמין הצביע על הבנייה המיועדת למגורים. הדבר נתמך על ידי תיאור הבנייה, סקיצות והערות האתר של המפקח המעידות על תוספת מעל מבנה קיים, עם אלמנטים כמו חלונות שהוכנו. הצו ציין כי הבניין אינו מאוכלס, וסיווג אותו במשתמע למגורים. הפוטנציאל לשימוש שאינו למגורים, כמו משטח חניה, לא נלקח בחשבון בצו. בית משפט קמא סבר כי מחדל פוטנציאלי זה משמעותי דיו כדי לחייב את ביטולו. לפיכך, הערר נדחה, תוך הבחנה ברורה כי החלטה זו נוגעת אך ורק לצו ההריסה שעליו מערערים, מבלי לפגוע בצווים חדשים כלשהם הקשורים למבנה. העתק מפסק הדין הופנה להישלח לכל באי כוח הנוגעים בדבר, כאשר ההחלטה התקבלה רשמית ביום 19.3.2024, ללא נוכחות הצדדים.