עש"א 7768-12-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין שני בעלי דירות, שניאור וגרוסבוים, סביב השימוש בתוספת גג. שניאור, המשיבה, הרחיבה את דירתה וגרוסבוים, המערערת, ביקשה להשתמש בגג הרחבה זו כמרפסת לדירתה שלה מעל. שניאור הגישה תביעה להפסקת פעולות הבנייה של גרוסבוים, בטענה שהן גרמו נזק לדירתה והגג לא נבנה כדי לעמוד בעומס. גרוסבוים טענה לזכותה להרחיב את דירתה והכחישה כל נזק שנגרם ממעשיה. הממונה על רישום המקרקעין פסק לטובת שניאור, והורה לגרוסבוים להסיר את תשתית המרפסות, לאטום את הגג ולחסום את הגישה למרפסת מדירתה. גרוסבוים ערער על פסק דין זה, וטען כי הסיכון הקונסטרוקטיבי נובע מהבנייה הלקויה של שניאור וכי זכויות הקניין שלה צריכות לאפשר את ההרחבה. עם זאת, שופטי הערעור, השופט א' אימפריאל, השופט ב' בר-זיו והשופטת א' אטיאס, אישרו את פסק דינה של המפקחת, ולא מצאו כל פגם בהחלטתה בהתבסס על מסקנות המהנדס הממונה, לפיהן הגג אינו יכול לשאת בבטחה בנייה נוספת. השופטים הדגישו כי למפקח הייתה סמכות לדון בתביעה ולהורות על הפעולות הנדרשות להגנה על דירתו של שניאור. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענתה העיקרית של גרוסבוים, בקובעו כי השאלה שעמדה בפני המפקחת אינה זכותה של גרוסבוים להרחיב את דירתה, אלא האם מצבה הקונסטרוקטיבי של ההרחבה של שניאור מאפשר זאת. מאחר שמסקנות המהנדסים תמכו בטענותיו של שניאור, הסכימו השופטים עם פסק הדין, דחו את הערעור וביטלו את עיכוב הביצוע. ההחלטה הדגישה את הצורך בשיתוף פעולה בין הצדדים לפתרון הסכסוך וציינה כי היעדר ייצוגו של שניאור גרם לכך שלא ייפסקו שכר טרחת עורך דין.