תא"מ 48905-11-18

תקציר

התיק סובב סביב תביעה בעניין שטרות. הנתבעת הוציאה לתובע מספר שיקים כפירעון חלקו של התובע בטובין שהוזמנו. עם זאת, השיקים לא כובדו בעת הצגתם, מה שהוביל את התובע לתבוע את שווי השיקים. הנתבע טען כי הצ'קים הוצאו בתנאי שהתמורה תוחזר להם לפני מועד הפירעון של השיקים, מה שלא קרה, ולכן היה כשל בתמורה. בית המשפט בחן את מהות העסקה ומצא כי התובע והנתבע לא היו שותפים בעסק אלא סיפקו מימון לעסקי היבוא של שרון, שהיה היבואן בפועל, תמורת עמלות. עוד קבע בית המשפט כי השיקים המדוברים היו חלק מהסכם מימון שוטף בין הנתבעת לבין שרון, וכנגד מסירת שיקי הנתבע לתובע, תספק התובעת לשרון שיקים הניתנים לניכוי לצורך יבוא טובין. מאחר שהתובעת לא הייתה צד להסכם בין הנתבעת לבין שרון, והצ'קים הוצאו ללא כל אינדיקציה להיותם מותנים, פסק בית המשפט לטובת התובעת. הנתבע ידע כי השיקים הוצאו לתובע כנגד מתן מימון לשרון ולכן לא יכול היה לטעון כי התובע היה מודע לתנאי הפירעון המוקדם. בית המשפט הכיר בתובע כמחזיק ראוי של השיקים, שכן הוא השיג אותם בתום לב ובערך, ועל כן נדחתה טענת הנתבע לאי תמורה. בעקבות זאת חויב הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום השיקים, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, שיתווספו לחוב בתיק ההוצאה לפועל.