ע"פ 551/77

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני אישומים נגד המערער: תרמית לפי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני עונשין ומשיכת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 14 לאותו חוק. בעוד המערער זוכה מהאישום הראשון, הוא הורשע באחרון על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו. הערעור על הרשעה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר ניתנה, אך הוגבלה לשאלה ספציפית. דעת הרוב של השופט י' כהן והנשיא (זוסמן), קבעה כי השיק המדובר נופל בגדר המסמכים שנדונו בע"א 356/74. הם קבעו כי הסכם בין מושך השיק לבין המוטב, הקובע כי יש להציג את השיק לפירעון במועד מאוחר יותר, אינו פוטר את המושך מאחריות פלילית לפי סעיף 14 אם השיק הוצג קודם לכן. זאת, משום שהמעשה הפלילי והכוונה היו שניהם נוכחים, והוספת רכיב נוסף לעבירה - שהצ'ק הוצג במועד הנקוב - אינה ראויה. יתר על כן, תוצאתו של משפט פלילי אינה חייבת להיות מתואמת עם זו של משפט אזרחי. השופט שמגר, אף שהתקשה לקבל את המסקנה, הסכים עם דעת הרוב, ולא מצא דרך לקבוע אחרת. השופט אשר הסכים כי השיק אינו נופל בגדר המסמכים הנזכרים בע"א 356/74, ועל כן יש לדחות את הערעור. עם זאת, הוא לא הביע דעה בשאלה האם מסירת שיק כ"פיקדון" מהווה עבירה על סעיף 14. על פי פסק הדין, הערעור נדחה.