ע"א 2376/21

תקציר

במקרה דנן, החליט בית המשפט לדחות את ערעורו של יוסף לאחר ששקל את הטענות והטיעונים שהוצגו. ערעורו של יוסף התמקד בעיקר בערעור על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בקביעות כאלה, אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן, שלא ניכרו במקרה זה. בית המשפט קמא דחה את טענותיו של יוסף בדבר אפליה כבעל מניות מיעוט, ולא מצא ראיות להתנהגות בלתי הולמת מצד יונה, לרבות שימוש בלתי הוגן במשאבי החברה או חלוקת דיבידנדים. בנוסף, בית משפט קמא לא מצא עילה להורות על סעד של רכישה כפויה, הנשקל לא פעם בתרחישים של אובדן אמון בין בעלי מניות במעין שותפות. ההחלטה התבססה בחלקה על היעדר מבוי סתום ניהולי ועל מצבה הכלכלי הנוכחי של החברה. ערכאת הערעור אף הכירה בשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא במתן סעד מן היושר, בהתחשב בגורמים שונים כגון התנהגות הצדדים והנזק הפוטנציאלי לחברה. טענות הנוגעות לשימוש בעוסק המורשה של יונה נדחו בשל הצגתן המאוחרת, ובעוד שטענות ספציפיות אלה, יחד עם אחרות הקשורות לבעלות בחברה, ניתנות לדיון נוסף בתביעה נגזרת, הן לא הצדיקו שינוי החלטת בית משפט קמא. לפיכך נדחה ערעורו של יוסף, והוא חויב בהוצאות המשיב בסך 25,000 ₪. ההחלטה הוסכמה על ידי השופטים ד' מינץ ונ' סולברג, במסגרת פסק הדין שניתן על ידי הנשיאה א' חיות ביום 13.8.2023.