ת"א 14875-11-18

תקציר

התובע, בעל הנכס, השכיר אותו לנתבעת לצורך הפעלת אולם אירועים. בהסכם השכירות נקבע כי מטרת השכירות היא ניהול אולם אירועים וכי השוכר יפעל להשגת הרישיונות וההיתרים הדרושים בתוך שישה חודשים. השוכר לא הצליח להשיג את ההיתרים, והתובע ידע כי ייעוד הנכס הוא לשימוש תעשייתי בלבד. עם זאת, התובע לא מימש את זכותו לסיים את חוזה השכירות. שני הצדדים היו מודעים לכך שהשימוש בנכס כאולם אירועים אינו חוקי והמשיכו להפעיל אותו ככזה ולהפיק ממנו רווחים. שניהם הורשעו פעמיים בהליך פלילי בגין שימוש בלתי חוקי בנכס. התובע תבע מהנתבעת פיצוי בסך 665,800 ₪, בטענה להפרה יסודית של הסכם השכירות, אי פינוי הנכס במועד, אי תשלום דמי שכירות וגרימת נזק בזדון לנכס. בית המשפט מצא את שני הצדדים כעוולות משותפות, המפעילות את הנכס למטרה אסורה. תירוציהם נדחו, ונקבע כי הם פעלו ממניעים כלכליים תוך זלזול בחוק. תביעת התובעת לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבע נדחתה, שכן התובעת מחלה על ההפרה ואישרה את ההסכם. הנתבע חויב לשלם 90,000 ₪ בגין אי פינוי הנכס במועד, 45,000 ₪ בגין חוב דמי שכירות ו-50,000 ₪ בגין נזק לנכס, כולם עם הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. יתר התביעות נדחו. הנתבע חויב גם בהוצאות המשפט של התובע, לרבות חלק יחסי מאגרת בית המשפט, חלקו של התובע בשכר המומחה מטעם בית המשפט, אגרת עדות המומחה ושכר טרחת עורך דין בסך 17,500 ₪.