ת"פ 58959-12-18

תקציר

בהחלטה זו מתייחס בית המשפט לשתי בקשות מקדמיות שהגישו הנאשמים בבקשה לבטל כתב אישום מטעמים של שיקולים זרים ואכיפה בררנית. לטענת הנאשמים, כתב האישום הושפע בעיקר ממעמדו הציבורי הגבוה של אחד הנאשמים, שהחזיק בעמדה משפטית בולטת. לטענתם, מדובר באכיפה בררנית ומצטטים את הודאתה לכאורה של התביעה בתפיסת הציבור המשפיעה על ההחלטה להגיש כתב אישום. ההחלטה עוסקת גם בסוגיות של מדיניות אכיפה, כאשר הנאשמים טוענים כי זהו כתב האישום הדומה הראשון, ובכך מצביעים על אכיפה בררנית. בית המשפט סוקר עקרונות הנוגעים לשיקול הדעת של התביעה, ומציין את הצורך ביחס שווה על פי החוק ואת הסוגיות האפשריות של אפליה באכיפה בררנית. בית המשפט קובע כי ההחלטה להעמיד לדין לא התבססה אך ורק על מעמדו הציבורי של הנאשם וקובע כי מדיניות חדשה יכולה להצדיק שינויים באכיפה מבלי להוות אכיפה בררנית. בית המשפט מדגיש כי התערבות בשיקול הדעת של התביעה היא נדירה, השמורה למקרים חריגים, ומוצא כי אין כאן חוסר סבירות קיצוני שכזה. בית המשפט דן גם בבקשות הנתבעים לגילוי מסמכים לביסוס טענתם לאכיפה בררנית, ובסופו של דבר דוחה בקשות אלה. הוא מדגיש כי שוויון משפטי מחייב שיקולים מהותיים בהחלטות אכיפה וכי חריגות לבדן אינן מוכיחות מניעים פסולים. הבקשה למחיקת כתב האישום מחמת אכיפה בררנית נדחית, שכן הנאשמים אינם עומדים בנטל ההוכחה הנדרש לטענות מסוג זה. בית המשפט מסיים את דבריו בדחיית שתי הבקשות, ומדגיש כי הביקורת השיפוטית על החלטות התביעה מוגבלת, וכי המשפט צריך להתנהל כמתוכנן.