ע"פ 2075/10

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור, שכן המערערת קיבלה את הדו"ח אך לא נקטה כל פעולה במשך שנה; לפיכך, טענתה כי נהגה ברכב באותה עת לא הייתה אמינה. החוק מגדיר אדם ששילם את הקנס כמי שהודה באשמה, הורשע וריצה את עונשו. מאחר שהמערער, או מי מטעמו, שילם את הקנס, הוא נחשב כמי שהודה באשמה. זאת ועוד, טענת המערער כי לא העלה על דעתו כי עבר עבירה כלשהי אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד למשפט. אין די בתצהירה של האישה התומכת בבקשתה כדי לגבור על החזקה כי בעל הרכב היה הנהג, שכן אין בו פרטים עובדתיים או גרסה לאירועים שיכולים להסביר את זיכרונה את האירוע. הערעור נדחה מחוסר ראיות והצדקה, ופסק הדין היה אמור להישלח לבאי כוח הצדדים. החלטה זו התקבלה בזהירות, תוך התחשבות באפשרות של הודאות שווא כדי להגן על בן הזוג ובעומס המערכתי הנגרם כתוצאה מחריגה מהמועדים הקבועים בחוק.