ת"א 21735-11-19

תקציר

התובע, מר נועם דז'לדוב, תבע לבסס את בעלותו ב-50% מהזכויות בנכס נדל"ן בגדרה, אותן קיבל לטענתו במתנה מדודו המנוח, מר שמואל סובל, אזרח ארה"ב. הנתבע, עורך דין אמריקאי ונאמן עיזבונו של סובל, טען כי טענת המתנה נעדרת ראיות, מה גם שלא היה מסמך כתוב כנדרש בחוק. בית המשפט הסכים עם הנתבע כי התובע לא הוכיח די הצורך את טענתו. ראשית, מלבד דברי התובע עצמו, לא הובאו ראיות התומכות בקיומו של מסמך כתוב חתום על ידי סובל. שנית, אין די בתצהיר התובעת ובמסמכים התומכים בה כדי להוכיח את תוכנו של ההסכם הכתוב הנטען בכתב ובפרט שיש בהם פרטים סותרים. שלישית, מותם של עדי מפתח, בהם סובל ועורך הדין שהיה עד לכאורה לחתימה על המסמך, מנע מבית המשפט לאמת את טענות התובע. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי "זעקת ההגינות" מצדיקה הכרה במתנה. בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב מצד נאמני העיזבון, מה גם שניסו למצוא פתרון משפטי שיכבד את רצונו הנטען של סובל. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות מספיקות להסתמכותו על הבטחתו של סובל, ואף לא ביסס את טענותיו בדבר הוצאות שנגרמו לו בגין המתנה הצפויה. לפיכך, התביעה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחה בסך 60,000 ₪, בהתחשב במעמדו של הנתבע כבעל דין זר ובמורכבות התיק. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של הדרישה בכתב למתנות מקרקעין וחיזק את העיקרון לפיו הסכמים בעל פה, גם אם יוכחו, אינם תקפים ללא מסמך בכתב.