ת"פ 333-11-12

תקציר

העותר-הנאשם טען כי יש לבטל את כתב האישום הרביעי נגדו, שכן הוא מהווה אכיפה בררנית וחקירה בלתי הוגנת. לטענתו, למרות היותו היחיד שהועמד לדין, שלושת מפעילי הגרר המעורבים נחקרו אך לא הוגש נגדם כתב אישום. כתב האישום מייחס לו הזמנת גרר להובלה ומכירה של שני כלי רכב תמורת חלקים. הוא טען כי המשטרה האמינה באופן סלקטיבי לחלקים מסוימים בהודעתו תוך התעלמות מאחרים, והציגה כראיה, מזכר המצביע על עסקת מכר. עוד טען המבקש כי החלטת התביעה להגיש נגדו כתב אישום בלבד יצרה תחושה קשה של אפליה פסולה ופגעה בזכותו לשוויון, מה גם שהחשודים האחרים הפכו לעדי תביעה. עם זאת, התביעה נימקה את החלטתה שלא להעמיד לדין את יתר החשודים בהיעדר ראיות מספיקות ובהצהרותיו של המבקש עצמו המרחיקות אותם מהעבירות. הם טענו כי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם בעניין זה. לאחר ששקל את הטענות, בית המשפט לא מצא פגם בהתנהלות התביעה, וסבר כי החלטתה לא התבססה על אפליה פסולה ולא הייתה בלתי סבירה דיה כדי להצדיק התערבות שיפוטית. לפיכך נדחתה בקשת הדחייה.