בש"א 1139/08

תקציר

פסק הדין מאשר את בקשת המבקש להטיל עיקול על נכסי המשיב המוחזקים בידי בנק הפועלים, עד לסכום של 1,408,185 ₪. המבקשים תבעו את המשיב על סמך פסק בורר שחייב את האחרון לשלם להם 50% ממה ששילמו כערבים להלוואה שקיבל המשיב מבנק מזרחי. למרות שפסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט, הוא לא נקב בסכומים כלשהם, כך שלא ניתן לאכוף אותו. לפיכך ביקשו המבקשים פסק דין מקוצר בנימוקי פסק הבוררות. בית המשפט מצא כי למבקשים קמה עילת תביעה תקפה, שכן פסק הבוררות שאושר היווה פסק דין לכל דבר ועניין, והעובדה שלא ניתן היה לבצעו בשל היעדר סכומים מוגדרים לא מנעה מהמבקשים לתבוע בנימוקי הפסק. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי קיים חשש סביר כי היעדר צו עיקול יפגע בביצוע פסק הדין, במיוחד נוכח קשייו הכלכליים של המשיב והממצאים העובדתיים הקודמים בנוגע להתנהלותו הכלכלית המפוקפקת. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו ונתן למשיב רשות להתגונן מפני התביעה, בהתחשב בספקות שהועלו על ידו בבקשותיו השונות. טענת המשיב כי אי צירופו של עו"ד יוסף יפרח כמשיב מהווה פגם חמור נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הממצאים הקודמים בסוגיית המחאת הזכויות נותרו בעינם. בית המשפט דחה גם את טענות המשיב בדבר ניצול לרעה של הליכי משפט והשתק שיפוטי, בהתחשב בהיסטוריה הפרוצדורלית המורכבת של התיק. המבקשים חויבו להעמיד ערבות בנקאית או מזומנת בסך 20,000 ₪ וערבות צד ג' בתוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. לבסוף, בית המשפט סירב להכריע בבקשת המשיב לדחייה על הסף, והעביר אותה להכרעתו של השופט נצר, ובחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים נוכח התנהלותם הפסולה מבחינה פרוצדורלית.