תמ"ש 28574-05-11

תקציר

התובעת, אישה בת 73, עתרה לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי כדי לבסס את עצמה כבעלת דירה בתל אביב שנרכשה על שם בתה, הנתבעת. התובעת טענה כי רכשה בעבר דירה בצרפת ודירה נוספת בתל אביב, שתיהן רשומות על שם אחרים, וכי מכרה את הדירה בצרפת והשתמשה בתמורה, יחד עם חסכונותיה, לרכישת הדירה בתל אביב המדוברת. לטענתה, הדירה נרשמה על שם הנתבע רק כהסכם נאמנות על מנת שהתובעת תוכל להמשיך ולקבל דמי מפתח כדיירת נמנית, וכדי להסתיר את בעלותה במקרקעין. הנתבעת טענה כי הדירה שייכת לה, שכן היא רשומה על שמה, וכי היא רכשה אותה בעצמה באמצעות הלוואה בלבד מהתובע. לאחר בחינת הראיות והעדויות, מצא בית המשפט כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח קיומו של הסכם נאמנות. ראיות התובעת לא היו מספיקות ולא נתמכו במסמכים או עדויות משמעותיים, בעוד הנתבעת הציגה שפע של ראיות תיעודיות התומכות בגרסתה לאירועים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי טענת התובעת להכשיר את ניסיונה להונות את המערכת ולהסתיר את בעלותה בנכס מהרשויות הרלוונטיות נוגדת שיקולי מדיניות משפטית ושיפוטית. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת למתן פסק דין הצהרתי והורה לה לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעת ואת שכ"ט עורך הדין בסך 20,000 ₪.