ת"א 9696-02-20

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי הסעות אמבולנס, תבעה שני נתבעים, אף הם באותו עסק, בגין עוולות מסחריות, לרבות גניבת עין, תיאור כוזב והפרעה בלתי הוגנת. התובעת טענה כי הנתבעים עשו שימוש פסול במילה "אמבולנס" בפרסומת המקוונת שלהם, דבר שהטעה את הלקוחות לחשוב שמדובר בשירות של התובעת. השופטת פתחה בדחותה את הטענות בדבר תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת בשל היעדר הוכחת נזק, הנדרש לעוולות אלה. לאחר מכן בחן השופט את טענת גניבת העין, שאינה דורשת הוכחת נזק אלא מגנה על זכותו של בעל עסק לשמור על תדמית חיובית של המוצר או השירות שלו. השופט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי היה לה מוניטין חיובי בשירותיה, יסוד הכרחי לעוולת גניבת העין. בנוסף, קבעה השופטת כי מעשיהם של הנתבעים לא היו מכוונים אלא תוצאה של טעות בתום לב, שלא הצביעה על ניסיון לנצל את שמו הטוב של התובע. יתר על כן, בעוד שהפרסומת עלולה להטעות לקוחות, השופט ציין כי מידת ההטעיה הייתה מזערית, והתובע לא הביא ראיות לנזק ממשי משמעותי. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את עוולת גניבת העין. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לפצות את הנתבעים בגין שכר טרחת המומחה, חלק משכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. כמו כן חויב התובע לשלם את יתרת הוצאות המשפט בתוך 30 יום.