ת"א 1000/95

תקציר

התובעת, חברת הנפט פז, והנתבע, דוד עמוס, התקשרו במערכת חוזית מורכבת הנוגעת להקמה והפעלה של תחנת דלק בשנת 1991. המערכת כללה הסכם מסגרת, הסכם קמעונאי, חוזה פיתוח, חוזה חכירה, חוזה חכירת משנה והסכם הלוואה ושעבוד. פז הגישה תביעה נגד עמוס וביקשה מספר סעדים על בסיס הדרישה כי עמוס יעמוד בתנאי המערכת החוזית. הסעדים המבוקשים כללו פסק דין הצהרתי, צו מניעה ומינוי כונס נכסים קבוע לתפעול וניהול תחנת הדלק. בנוסף, פז עתרה לסעד של פיצול, וביקשה להפריד את תביעתה הכספית נגד עמוס בגין הפרות לכאורה. עמוס טען כי המערכת החוזית מהווה הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים, ולכן יש להכריז על חלק מההסכמים כבלתי חוקיים. בית המשפט קבע כי הסעיף בהסכם הקמעונאי, שחייב את עמוס לרכוש מוצרי נפט באופן בלעדי מחברת פז, מהווה לכאורה הסדר כובל. עם זאת, מאחר שסעיף זה לא יושם בפועל, אין לפרשו ככזה. באשר לקביעת המחירים, קבע בית המשפט כי היא לא נועדה לפגוע בתחרות אלא רק להשפיע בעקיפין על צדדים שלישיים. לפיכך, הוא לא היווה הסדר כובל. עוד קבע בית המשפט כי המערכת החוזית אינה חוזה אחיד משום שהיא נובעת ממשא ומתן בין הצדדים וכרוכה בייצוג האינטרסים של עמוס. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסדר הבלעדיות הינו הסדר כובל, שכן הוא מגביל את התחרות ונופל בגדר חוק ההגבלים העסקיים. למרות שהחוק נועד להגן על האינטרס הציבורי, היה חשוב לכבד הסכמים. לאחר ששקל את הנסיבות, החליט בית המשפט שלא לאכוף את הסדר הבלעדיות, שכן הוא פסול ופוגע בציבור. באשר להתחייבויותיו החוזיות של עמוס, נעתר בית המשפט לבקשת פז למתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה, למעט הסדר הבלעדיות. בית המשפט דחה את הבקשה למינוי כונס נכסים ונעתר לסעד הפיצול שביקשה פז. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות מאחר שבא כוחו של הנאשם אימץ סגנון בלתי הולם במהלך המשפט.