ת"א 50407-08-21

תקציר

הנתבע טען כי תקופת ההתיישנות חלפה, אך השופט חלק על כך וציין כי עילת התביעה התרחשה בשנת 2013 והתביעה הוגשה בשנת 2021, שהייתה בתוך תקופת ההתיישנות. השופטת דחתה גם את טענת הנתבע כי התובעת הרחיבה את מראית העין של התביעה, שכן למרות שהדגש השתנה במהלך ההליך, הכחשת החוב והסכומים החייבים צוינו בכתב ההגנה. השופט קבע כי נטל ההוכחה נפל על התובע ומצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת החוב הנתבע, תוך הסתמכות על זיכרונותיהם הבלתי מהימנים של עדים ואי הצגת מסמכים חשבונאיים קריטיים. מנגד, הנתבעת סיפקה ראיות משכנעות, לרבות עדויות של עובדי עירייה בהווה ומשרד רואי חשבון, לפיהן העירייה שילמה לתובע את מלוא התשלום עבור הפעלת גני הילדים ואף שילמה להם ביתר בכ-700,000 ₪. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי התביעה התיישנה ואף לגופה יש להעדיף את גרסת הנתבע לעובדות. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע 38,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בתוך 30 יום.