בש"פ 291/01

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס למקרה של סחר בבני אדם למטרות ניצול מיני. נגד המערער ואדם נוסף הוגש כתב אישום באשמת סחר באנשים ממצרים לישראל לצורך עבודה בזנות. כתב האישום מתאר פגישה בין המערער, הנאשם השני, שוטר סמוי המתחזה לקונה פוטנציאלי ומתווך, בה בוצעה עסקה למכירת אישה בשם אליונה. בעקבות הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להאריך את מעצרם של שני הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים. הבקשה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, והנאשמים נעצרו לאחר מכן. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו. בדחותו את הערעור מדגיש בית המשפט את חומרת העבירה, הנתפסת כצורה מודרנית של עבדות, ומציין כי הסכמת היחיד הנמכר אינה הגנה לפי סעיף 203א לחוק העונשין. בית המשפט מדגיש את הסכנה והאלימות הטמונות בעסקאות מסוג זה, בין אם הפרט מסכים לכך ובין אם לאו, ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 203א להגן על כבודו וחירותו של הפרט. זאת ועוד, בית המשפט מוצא יסוד סביר להניח כי המערער מהווה סכנה לציבור ועלול לנסות להימלט, בהתחשב באופי העבירה ובראיות המצביעות על כך שלא מדובר באירוע בודד. חששותיו הבריאותיים של המערער ונסיבותיו האישיות מוכרים, אך אינם נחשבים מספיקים כדי להצדיק חלופת מעצר. פסק הדין מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.