רע"א 2183/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שדחה תביעת פינוי שהגישה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים נגד דייר מוגן. השוכר החזיק בנכס בבעלות הפטריארכיה מאז 1968 ושילם דמי שכירות עד 1994. הפטריארכיה טענה כי הדייר נטש את הנכס ולכן ביקש לפנותו. עם זאת, בתי המשפט פסקו נגד הפטריארכיה וקבעו כי אין ראיות לנטישה וכי תביעת הפינוי עקב אי תשלום שכר דירה נזנחה על ידי הפטריארכיה עצמה בסיכומיה. עוד צוין בפסק הדין כי כוונת השוכר לחזור לפעילות מלאה בנכס לאחר שהוכחה נטישה פיזית חלקית. כמו כן, צוין כי יש לבחון בכובד ראש את מעמדו המוגן של הדייר וכי הכוונה לנטוש את הנכס אינה ברורה. השופטת הדגישה גם את הסכומים המשמעותיים הכרוכים בדמי השכירות, שאינם טריוויאליים, והציעה למבקר העירייה לבחון את השימוש בכספי ציבור כאשר נעשה שימוש מינימלי בנכס. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והותירה את פסק הדין הקודם על כנו, והשוכר יכול היה להמשיך להחזיק בנכס המושכר.