ס"ק 15877-12-13

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי בקשות שהגישו עוזרים משפטיים המועסקים על ידי הנהלת בתי המשפט בנוגע לתנאי העסקתם. הבקשה הראשונה עוסקת במשך העסקתם של העוזרים המשפטיים במשרות זמניות, בטענה כי קיימת פרקטיקה מוכחת המאפשרת להם לעבור ממשרות קבועות למשרות זמניות ללא הגבלה, דבר שהפך לתנאי משתמע בחוזי העבודה האישיים שלהם. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי הדוגמאות שהובאו אינן מספיקות להוכחת פרקטיקה כזו. עם זאת, בית המשפט קבע כי אם המדינה מאפשרת לעוזרים משפטיים לעבוד במשרות זמניות, עליה לפעול בהתאם לתקנות שירות המדינה, וכל שינוי בתקנות בנוגע לאיוש משרות צריך להידון עם נציגי העובדים. הבקשה השנייה מתייחסת לזכאות העוזרים המשפטיים לגמול שעות נוספות. בית המשפט קיבל בקשה זו וקבע כי הסייעות המשפטיות כפופות להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וזכאיות לגמול שעות נוספות אם אושרו על ידי הממונה עליהן. קביעה זו היא רטרואקטיבית, בכפוף לתקופת ההתיישנות. למדינה ניתנה ארכה עד 1 ביוני 2017 להערכת גמול שעות נוספות לעוזרים משפטיים שעבדו שעות נוספות. בית המשפט הדגיש כי קביעה זו היא עיקרון החל על כל העוזרים המשפטיים בנפרד, והשאיר את הפרטים הספציפיים לבחינה בתביעות פרטניות.