ע"פ 5813/02

תקציר

מדינת ישראל ערערה על גזר הדין שניתן לדוד אמויאל על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. אמויאל הודה בשורה של עבירות חמורות, בהן החזקת נשק גנוב, שלושה סעיפים של ניסיון רצח, גניבת רכב וניסיון הצתה. בית המשפט המחוזי גזר עליו 10 שנות מאסר, אך המדינה טענה כי חומרת העבירות, היקף העבירות והמניע מאחוריהן מצדיקים עונש חמור יותר. המדינה הדגישה את השנאה הגזענית שהניעה את פשעיו של אמויאל נגד ערבים ואת המחשבה המוקדמת הכרוכה במעשיו. בא כוח המדינה הצביע על מקרים תקדימיים שבהם נגזרו עונשים מחמירים יותר על עבירות דומות. מנגד, ההגנה הדגישה את השפעת הסמים, את פרק הזמן הקצר של העבירות ואת החרטה של אמויאל. אולם בית המשפט מצא כי שיקולים אלה אינם מצדיקים את העונש המקורי המקל. במקום זאת, קבעו השופטים כי המניע לפשעים היה תופעה חמורה ומטרידה שעל בית המשפט להילחם בה. הם החמירו את עונשו של אמויאל ל-18 שנות מאסר כדי לשקף את חומרת הפשעים על רקע גזעני וכדי לשמש כגורם מרתיע. זאת, קבע בית המשפט, כדי להעביר מסר חד-משמעי לפיו גזענות ואלימות כלפי חפים מפשע, על בסיס מוצאם או לאומיותם, לא יהיו נסבלים.