ס"ע 23150-10-10

תקציר

התובעת, שהייתה בעבר במערכת יחסים עם הנתבע ואף עבדה בפיצרייה בר שלו, תבעה את הנתבע על כך שלא שילם לה שכר, שעות נוספות, דמי חגים ופיצויי פיטורים במהלך העסקתה. תקופת ההעסקה לטענת התובעת הייתה מינואר 2007 ועד פברואר 2009. עם זאת, הנתבעת טענה כי עבדה רק מאוקטובר 2007 ועד ינואר 2009. בית הדין פסק לטובת הנתבעת לגבי מועד תחילת עבודתה של התובעת, וקבע כי הוא אוקטובר 2007, כפי שעולה מטופס 106 ודוחות שכר. גם מועד סיום העסקתה של התובעת התקבל כינואר 2009, כפי שנתמך בפוסט בפייסבוק של התובעת. עוד קבע בית הדין כי התובעת עבדה ברציפות במשך 16 חודשים, ולא כפי שנטען על ידה, וכי היא עבדה במשרה מלאה. לפיכך, היא הייתה זכאית לשכר כולל של 60,343 שקל, בניכוי הסכום שכבר שולם לה באמצעות המחאות, שהסתכם ב-14,369 שקל. משמעות הדבר הייתה שהנתבעת חייבת לתובע שכר עבודה בסך 45,974 ₪. תביעות התובעת לשעות נוספות ודמי חגים נדחו מחוסר ראיות. עוד חויבה הנתבעת לשלם לתובע 2,317 ₪ עבור דמי הבראה, 1,987.2 ₪ עבור פדיון ימי חופשה ו-26,878 ₪ עבור עבודה בימי מנוחה שבועית, כולם מחושבים על בסיס שכר המינימום בתקופת העבודה, ועם הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נפסק כי הנתבע ישלם לתובע 6,000 ₪ כהוצאות משפט בתוך 30 יום. תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת נדחו מאחר שלא הוכיחה את נסיבות פיטוריה. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 76,246.2 ₪, בתוספת הוצאות המשפט, בגין הזכויות הקוגניטיביות המגיעות לה.