ת"א 7947-02-22

תקציר

פסק הדין מוצא את הנתבע אשם בלשון הרע על התובע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. הפרסום הראשון והשני האשימו את התובע בכך שהתרברב בכך שניהל רומן עם אישה נשואה, שהוביל לפירוק נישואיה, ובניצול האישה לרווח כספי. הפרסום השלישי נמצא כמכתב חסוי בין הנאשם לעורך דינו ולא יכול לשמש ראיה. הנתבע טען להגנה עצמית לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, אך בית המשפט מצא כי אין אמת בפרסומים, שלא הוכחה אחרת, וכי הנתבע לא פעל בתום לב. לפיכך, ההגנות הנטענות על ידי הנתבע אינן עומדות. השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 20,000 ₪ כפיצוי, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 6,000 ₪. ההחלטה התקבלה על סמך מבחן אובייקטיבי, המפרש את משמעות הפרסומים על פי אדם סביר, שמצא כי הם אכן מהווים לשון הרע. הפרסומים נחשבו גם כפרסומים לפי סעיף 2 לחוק, שכן הם נשלחו למספר אנשים. השופטת דנה גם בהיעדר הראיות שהציגה הנתבעת ובחומרת הפרסומים, ומחליטה על גובה הפיצוי בהתאם. על פסק הדין ניתן לערער כעניין שבדין ואין לזהות את הצדדים או את בני משפחתם.