המ"ש 10198-07-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתו של המבקש להארכת מועד להישפט בגין דו"ח של נהיגה במהירות מופרזת. המבקש טען כי אדם נוסף נהג ברכב בעת ביצוע העבירה וכי שילם את הדו"ח מבלי שהבין את המשמעויות. עם זאת, השופט קבע כי תשלום הדו"ח נחשב להודאה באשמה, והמבקש לא הגיש בקשה להארכת משפט מיד לאחר שנודע לו על ההשלכות. יתר על כן, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת המבקש כי ייגרם עיוות דין אם לא תינתן ההארכה, שכן התצהיר התומך היה מעורפל ולא ספציפי. הבקשה נדחתה גם בשל השיהוי המשמעותי בהגשה, שכן המבקש לא סיפק הסבר תקף לאיחור בהגשה. בנוסף, דחה השופט את טענות המבקש בדבר מהימנות ראיות מצלמת A3, וציין כי פסקי דין קודמים אישרו את תוקפן של ראיות מסוג זה. השופט הדגיש את חשיבות הסופיות בהליכים משפטיים וקבע כי האינטרס הציבורי בשמירה על הסדר והיעילות גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. משכך, נדחתה הבקשה להארכת מועד למשפט, וההרשעה הקיימת תעמוד.