עת"מ 49876-10-19

תקציר

העותרת הגישה עתירה מנהלית נגד החלטת העירייה לגבות חובות ארנונה ישנים הנוגעים לשני נכסים: האחד ברחוב נורדאו והשני ברחוב לוי אשכול. החוב בגין הנכס ברחוב נורדאו הוא משנת 1991, ואילו החוב בגין הנכס ברחוב לוי אשכול משתרע בין השנים 2003 ל-2007. לטענת העותר, החלטת העירייה לגבות חובות אלה בהליכי אכיפה מנהליים אינה חוקית. לגופו של עניין, הם טוענים כי העירייה פתחה בהליכים אזרחיים בגין החוב בנכס נורדאו, שנסגר מאוחר יותר בשל חוסר מעש, ולכן אין באפשרותה לגבות את החוב כעת באמצעים מנהליים. לגבי החוב ברחוב לוי אשכול טוענת העותרת כי היה אי מסירת הודעת דרישה, המהווה צעד מכריע בפתיחת הליכי גבייה מנהליים. העירייה מצדיקה את פעולותיה בכך שפתחה בהליכי גבייה מנהליים במקביל להליכים האזרחיים בגין נכס נורדאו וכי שלחה הודעת דרישה בגין חוב נכסי לוי אשכול בשנת 2002, לצד פעולות אכיפה רבות נוספות. עם זאת, השופט פוסק לטובת העותר, ומקבל את טענותיהם. השופט מגיע למסקנה כי לעירייה לא הייתה עילה חוקית לפתוח בהליכי גבייה מנהליים בנכס נורדאו לאחר סגירת ההליך האזרחי וכי הודעת הדרישה המכרעת בגין חוב נכסי לוי אשכול הייתה חסרה, ולכן ההליך המנהלי כולו היה בלתי חוקי. כמו כן, השופט דן בסוגיית השיהוי בהגשת העתירה אך קובע כי אין שיהוי ניכר או בלתי מוסבר המצדיק את דחיית העתירה על הסף. השופטת מדגישה כי על פעולות הרשות המנהלית חלות חובות תום לב והגינות ואף שהתנהלות העירייה הייתה שגויה, היא לא עלתה כדי הפרת חובות אלה. לפיכך, העתירה מתקבלת, והחובות הנטענים בגין שני הנכסים יימחקו מרישומי העירייה. בנוסף, נדרשת העירייה לכסות את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.