רבני 1063227/02

תקציר

פסק הדין דן בסיווגם של מספר הקדשים הקשורים לוועד הכללי כנסת ישראל ולאוצר צדק קרן שמואל. בית המשפט קובע אם הקדשים אלה הם הקדשים דתיים או ציבוריים, וממילא לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בעניינים הנוגעים לניהולם הפנימי. ההקדשות הנדונים בפסק דין זה נוצרו לפני חקיקת חוק הנאמנות, מכוח פקודת ההקדשות. על פי סעיף 53(3) לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, לבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון בעניינים הנוגעים להקמתם ולניהולם הפנימי של הקדשים דתיים שהוקמו או אושרו על ידו לפני תחילתו של חוק הנאמנות. בית המשפט בוחן כל הקדש לגופו, בהתחשב בתולדותיו ובכוונת היוצרים. נמצא כי הקדש שמעון הצדיק, הקדש שכונתי כנסת א', ב' ו-ג', הקדשי יעקב ולינה ברנט, הקדש גרשון אטלזון, הקדש אהרן אטינגר והקדש משה סבוראי הם כולם הקדשים דתיים. לפיכך, כל העניינים הנוגעים לניהולם הפנימי נמצאים בסמכותו של בית הדין הרבני. פסק הדין מדגיש את הצורך ביציבות משפטית ואת ההתנהלות הלא יעילה של פתיחת דיוני שיפוט לאחר תקופות ממושכות, בחלק מהמקרים כמעט מאה שנה, שבמהלכן נדונו הקדשות אלה בבית הדין הרבני. פסק הדין מאפשר את פרסום פסק הדין ומסיים בתקווה לעתיד שיתמקד בעשייה, בנייה ופיתוח, ולא במאבקים משפטיים, כדי להגשים את מטרותיהם הנעלות של ההקדשות.