תמ"ש 24058-12-18

תקציר

פסק הדין דן בזכויות הצדדים בסכסוך מקרקעין, תוך הדגשה כי זכויות אלו אינן רשומות כיום ולכן נחשבות לחובה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פירוק השותפות השולטת בנכס, כאשר בית המשפט בוחן דרכים שונות, לרבות חלוקה בעין, מכירה לצד שלישי ומינוי כונס נכסים. בעוד הנתבעים טענו לחלוקה על בסיס הסכם נטען, בית המשפט מצא אותה פסולה. חוות הדעת והחקירות מצביעות על כך שהגישה הישימה והיעילה ביותר היא מכירת הנכס לכל המרבה במחיר, מה שגם ימקסם את הרווחים. עם זאת, בית המשפט קובע כי יש לעשות ניסיון אחרון לבחון את האפשרות לחלק את הקרקע בעין, תוך מינוי כונס נכסים שיפקח על התהליך. לכונס הנכסים ניתן מועד אחרון להשיג זאת, ואם לא יצליח, ימשיך במכירה. יש לציין כי בית המשפט דוחה את בקשת התובע לסעד פיצול, בטענה כי יש להתייחס לכל המחלוקות בהליך אחד. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית שכר הטרחה והחובות שלא שולמו הקשורים לנכס, ומורה לכונס הנכסים להבטיח את פשרתם. העלויות אינן מוטלות על אף אחד מהצדדים, וכל אחד נושא בהוצאותיו. פסק הדין מסתיים בהדגשת חשיבותה של התנהלות פרוצדורלית יעילה וערך הזמן השיפוטי, תוך מתן אפשרות של 30 יום לצדדים להגיש הודעות בעניינו של כונס הנכסים, כאשר תסקיר נקבע בתוך תקופה זו.