ערר 1059/19

תקציר

פסק הדין מקבל את עמדת המשיבים כי ועדת הערר אינה משמשת כערכאת ערר על החלטות הוועדה המחוזית או בית המשפט המחוזי בעניין התכניות התקפות על הקרקע. הוועדה אינה נדרשת להתייחס לטענות המערער בדבר אי חוקיותה של התכנית שאושרה בוועדה המחוזית בשנת 2016, אשר אושרה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. גם טענות המערערת בדבר היעדר מאגר מידע להחלטתו הקודמת של בית המשפט נדחו, שכן הוועדה אינה משמשת כערכאת ערעור. ההשגות שהעלתה המערערת כנגד אישור הבקשה הנוכחית נבחנו והופרדו לשני היבטים. ההיבט הראשון נוגע לשאלה האם הבקשה מתיישבת עם התכנית התקפה בקרקע, וההיבט השני נוגע להחלטת הוועדה המקומית לאשר זכויות נוספות במסגרת תכנית ההשבחה. הוועדה מצאה כי הבקשה עולה בקנה אחד עם התכנית התקפה במקרקעין וקיבלה את עמדת המשיבים בעניין זה. באשר לזכויות הנוספות המבוקשות במסגרת תכנית החיזוק, הוועדה מקבלת את שיקול דעתה של הוועדה המקומית לאשר זכויות אלה, במיוחד בהינתן שהן תואמות את תכלית תכנית החיזוק. טענות המערערת נגד אישור הבקשה לא היו משכנעות, שכן הוועדה מצאה כי קיימים ההליכים הדרושים להבטחת יציבות הבניין של המערערת במהלך הבנייה. כמו כן, הבקשה מתיישבת כמעט לחלוטין עם התב"ע התקף, למעט חריגה מינורית של 26 מ"ר והפרש גובה של מטר אחד, שהוועדה מוצאת כסביר. הוועדה דוחה את הערר מתוך סברה כי הוועדה המקומית קיבלה החלטה סבירה וראויה. עם זאת, לא מוטלות הוצאות על המערער נוכח מעמדם הבלתי מיוצג ונסיבותיה האישיות.