ת"א 171366/09

תקציר

התיק נסוב סביב הקביעה האם התובע, שנפגע מרכב ונפגע בעת שפתח את דלת הרכב לבתו, היה "משתמש" ברכבו או "הולך רגל" בעת התאונה. אם הוא נחשב משתמש, תביעתו נופלת תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר האחריות נופלת על מבטחת רכבו (הנתבע 1). אם הוא נחשב להולך רגל, האחריות מוטלת על מבטח הרכב הפוגע (נאשם 3). הסוגיה המרכזית היא פרשנות ההגדרה המשפטית של "תאונת דרכים", והאם מעשיו של התובע היוו "שימוש" ברכבו. בית המשפט מגיע למסקנה כי פעולתו של התובע לסייע לבתו הקטינה לצאת מהרכב הייתה חלק בלתי נפרד משימושו ברכב להסעה, שכן הוא היה קשור באופן מהותי לנסיעה והיה לו קשר הדוק למעשה הנסיעה. רצף הפעולות הזה, כולל יציאה מהרכב כדי לעזור לבתו, נתפס כחלק בלתי נפרד מהשימוש ברכב. לפיכך, התובע מסווג כ"משתמש", ותביעתו מופנית כלפי הנתבע 1. קביעה זו דוחה את הרעיון של תאונה מעורבת, שכן הדבר מחייב לסווג את התובע כהולך רגל. משכך, הנתבעת 1 נושאת באחריות לנזקיה המוסכמים של התובעת בסך 60,000 ₪, תוך נשיאה גם בהוצאות הנתבעים 2 ו-3 בסך כולל של 7,500 ₪.