בש"פ 7500/09

תקציר

המדינה ערערה על ההחלטה לשחרר את המשיב, שהואשם בייבוא חומרים מסוכנים, החזקתם והחזקת סכין שלא כדין, לקהילה טיפולית במעצר בית. למשיב נכות נפשית וללא עבר פלילי קודם. הערכאה הנמוכה יותר הורתה על מעצר עד תום ההליכים בשל חוסר בהירות לגבי נסיבות העבירה, שכן המשיב לא שיתף פעולה באופן מלא עם המשטרה. עם זאת, ערכאת הערעור הורתה לבחון את התאמתו של המשיב לקהילה טיפולית, בה נכח ונמצא מתאים לטיפול. בית המשפט המחוזי חש כבול להחלטת ערכאת הערעור ושחרר את המשיב לקהילה הטיפולית. המדינה ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאה הנמוכה יותר פירשה באופן שגוי את החלטת ערכאת הערעור ולא ערכה ניתוח ראוי של הסיכונים והסיכויים לשחרור המשיב. ערכאת הערעור הנוכחית, לאחר בחינת ההחלטות והנסיבות, מסכימה עם המדינה. מובהר כי החלטתו של השופט רובינשטיין אינה מחייבת שחרור אוטומטי אם המשיב יימצא מתאים לטיפול. היא מציינת כי הדו"ח הנוסף לא סיפק תובנות חדשות לגבי יכולתו של המשיב להתמודד עם הטיפול או עם נסיבות העבירה, וכי השאלות שהעלה השופט בערכאה נמוכה יותר נותרו ללא מענה. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין די הצדקות לשנות את צו המעצר המקורי ומחליט לקבל את ערעור המדינה ולהותיר את המעצר על כנו עד תום ההליכים.