המ"ש 4599-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי להחלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (המ"ש 4599-07-25 נסאסרה נ' מדינת ישראל ואח')** **מבוא:** ההחלטה דנה בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תנועה, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. המבקש, יאסר אבו דרויש, נהג ברכב ואחז בטלפון שלא באמצעות דיבורית, עבירה בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. מועד העבירה היה 25.1.2023, והמועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה 24.5.2023. הבקשה הנוכחית הוגשה בחלוף זמן ניכר, כפי שיפורט בהמשך. **הסוגיה המשפטית המרכזית:** הסוגיה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש להיעתר לבקשת המבקש להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, למרות השיהוי הרב שחל בהגשתה. לשם כך, בוחן בית המשפט שני שיקולים עיקריים, אשר אינם מצטברים: 1. **קיומה של סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.** 2. **חשש כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו בבית המשפט.** **עקרונות משפטיים ועמדת בית המשפט:** 1. **השיקולים להארכת מועד לבקשה להישפט:** בית המשפט מבהיר כי השיקולים בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלו הנבחנים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. בהתאם לפסיקה (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל), יש לבחון האם מתקיים אחד משני התנאים הנ"ל. אם קיים חשש לעיוות דין, בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה גם אם ההימנעות מהגשה במועד נבעה מרשלנות. אולם, אם לא קיים חשש כזה, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות. 2. **ניהול הדיון במעמד צד אחד:** בית המשפט מדגיש כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה מסוג זה, כפי שנקבע ברע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם. קיום דיון הוא החריג, ובית המשפט יזמן את הצדדים רק בנסיבות חריגות המצביעות על טעמים של ממש לביטול פסק הדין. בענייננו, בית המשפט קבע כי המחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון, ולכן לא מצא מקום לקיים דיון. 3. **השיהוי הרב בהגשת הבקשה:** זהו שיקול מרכזי בהחלטה. בית המשפט מטיל על האזרח את האחריות לעמוד בחובותיו ולעקוב אחר הנדרש ממנו. המבקש לא הגיש את הבקשה במועד (24.5.2023) והמתין "פרק זמן של כ- שלוש שנים לאחר חלוף המועד האחרון". בית המשפט קובע כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר, וכי אין בידו לקבל בקשה שהוגשה בחלוף זמן כה משמעותי. פסיקות רלוונטיות (עפ"ת (מחוזי ב"ש) 11976-02-21, עפ"ת (מחוזי ב"ש) 982-9-21) מחזקות עמדה זו. 4. **טענת "אחר נהג ברכב" ואי-קיום עיוות דין:** המבקש טען כי אחר נהג ברכב, ובקשתו להסב את הדו"ח. בית המשפט דוחה טענה זו, בהסתמכו על פסיקות קודמות (רע"פ 8427-17 סאלם, בעניין נג'אר וסמארה). נקבע כי אין די בהכחשת העבירה או בתצהיר של צד שלישי כדי לבסס חשש לעיוות דין, במיוחד כאשר הדו"ח מצולם. תצהיר סתמי, המוגש שנים לאחר האירוע, אינו מספק ראיה מספקת. יש צורך בראיות בעלות פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה. 5. **חזקת המסירה וכתובת המגורים:** בנוגע לאישור המסירה, בית המשפט קובע כי הוא מקים את "חזקת המסירה", לפיה עובר הנטל אל כתפי המקבל להוכיח שלא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. המקרה המתואר, בו הדואר חזר בציון "העתיק מקום מגוריו", אינו סותר את חזקת המסירה, שכן האחריות לעדכון הכתובת היא על האזרח. (רע"פ 8604/15 חנא נ' מדינת ישראל, קליין, סמימי, נועם שמואל זיני). 6. **עיוות דין – אינו מתקיים:** בית המשפט מסביר כי הטענה לקיומו של עיוות דין מחייבת הצגת טעמים של ממש הנתמכים במסמכים ובראיות בעלות פוטנציאל לשנות את התוצאה. * **ניקוד:** קיומו של ניקוד בצד העבירה אינו מהווה עונש אלא אמצעי תיקון, ולכן אינו מצדיק הארכת מועד (עפ"ת 21114-07-19 פראנק). * **כפירה כללית:** טענה כללית כי המבקש כופר בביצוע העבירה אינה מספקת לבסס טענת עיוות דין (רע"פ 2573/17 גייאר). 7. **עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי:** בית המשפט מדגיש את חשיבות עקרון סופיות הדיון. הארכת מועדים אינה דבר שבשגרה, וקבלת בקשה זו משמעותה "שלא יהא לכך סוף". השופט מצטט את ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח, המדגיש כי אין לאמץ מתכונת המעניקה גושפנקא לחוסר אכפתיות הציבור, וכי יש לקיים את הפרוצדורה והזמנים הקבועים בחוק. אי עמידה בזמנים גורמת לסחבת ועומסים מיותרים. גם בהחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 8653/13 לוי נגד מדינת ישראל, מודגש כי גם מאחורי הפרוצדורה מסתתרת מהות – עיקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **יישום עקבי של הלכות קיימות:** ההחלטה ממחישה את היישום העקבי של הלכות יסוד בתחום סדר הדין הפלילי ובפרט בתעבורה, בנוגע להארכת מועדים, ביטול פסקי דין בהעדר, וחזקת המסירה. * **הדגשת האחריות האזרחית:** בית המשפט מקדיש תשומת לב רבה להדגשת האחריות המוטלת על כל אזרח לעמוד בחובותיו החוקיות, לרבות מעקב אחר כתובתו וקבלת דואר. * **ההבחנה בין רשלנות לעיוות דין:** ההחלטה מבהירה שוב את המבחן הכפול, כאשר חשש לעיוות דין מהווה עילה חזקה יותר, גם במקרה של רשלנות, לעומת הצורך ב"סיבה מוצדקת" בהיעדר חשש כזה. * **טיפול בתצהירים לאחר זמן רב:** בית המשפט מביע ספקנות לגבי תוקפם של תצהירים המוגשים שנים לאחר האירוע, המעוררים תמיהה לגבי זכירת הנסיבות. **מסקנות:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. הוא קבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים: לא הוכחה סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד, ולא הוכח כי יגרם למבקש עיוות דין. השיהוי הניכר (כשלוש שנים) הוא הגורם המכריע, ובית המשפט נתן עדיפות לעקרון סופיות הדיון ולאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המבקש. **השלכות:** החלטה זו מחזקת את החשיבות של הקפדה על מועדים הקבועים בחוק, ומבהירה כי בתי המשפט לא יפטרו בקלות דעת מקביעת מועדים אלו, אלא אם כן מוצדקים הדבר באופן משמעותי, בעיקר עקב חשש לעיוות דין.