ע"א 494/63

תקציר

לעיריית חולון היה חשבון בבנק הפועלים, ממנו נמשכו בסך הכל 15,140 ל"י באמצעות שיקים מזויפים. הבנק חייב את חשבון העירייה בגין שיקים אלה וזו דרשה החזר מנתן אדיר, שקיבל תשלום עבור הצ'קים. התיק חזר לבית המשפט המחוזי כדי להכריע בחבות הבנק, ולאחר מכן תבעה העירייה את אדיר על פיצויים על בסיס שלוש טענות: מרמה, גניבה על ידי אדיר והשבת הכספים שהתקבלו. הבנק העלה גם שלוש טענות, אחת מהן היא שהעירייה לא ערערה על החיובים בתוך 15 יום כפי שסוכם, ולכן לא יכלה לטעון שהחיובים חסרי תוקף. בית המשפט קבע כי הבנק אינו אחראי, ומאחר שהעירייה לא ערערה על החלטה זו, נקבע כי הבנק לא פגע בעירייה. בעניין המרמה קבע בית המשפט כי אדיר לא הונה את העירייה ולא התכוון לעשות כן בעת הצגת השיקים לתשלום. באשר לטענת הגניבה, קבע בית המשפט כי הכספים ששילם הבנק בגין השיקים אינם נכס ספציפי שניתן להטיל עליו טענת גניבה, וכי בכל מקרה החזקתו של אדיר בכסף אינה ודאית. באשר לתביעת ההשבה, קבע בית המשפט כי אדיר אכן התעשר מקבלת הכסף, וכי העירייה זכאית להחזרתו, ללא קשר לשאלה אם אדיר השתמש בכסף או שמר עליו. ההגנה לפיה העירייה לא ערערה על האישומים עם הבנק בזמן נדחתה אף היא, שכן הודאת העירייה בעובדות המקרה נמצאה נכונה. כמו כן, נמצא כי אדיר ידע או חשד כי הצ'קים מזויפים, ולכן לא יכול היה לטעון כי קיבל את הכסף בתום לב. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי על אדיר להשיב את הכסף לעירייה. לבסוף נדחה ערעורו של אדיר והוא חויב לכסות את הוצאות העירייה בסך 500 ל"י.