עב"י 54787-12-20

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מקורו בהליך משמעתי נגד שמאי מקרקעין, שהואשם בהפרת כללי האתיקה המקצועית בכך שעשה שימוש לרעה במידע פרטי של לקוחו למטרות רווח אישי. המערער ערער על החלטת ועדת המשמעת וטען כי היא נעדרת סמכות, כי קיימת אכיפה בררנית של הכללים נגדו, וכי ממצאי הוועדה והסנקציות אינם סבירים. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. היא מצאה כי החלטת הוועדה מנומקת היטב, מבוססת על הראיות ובתחום סמכותה. כוונת המחוקק העומדת מאחורי הסדרת התנהלותם של שמאי מקרקעין תומכת בסמכותה של הוועדה להתייחס למעשיו של המערער. בית הדין דחה גם את טענת האכיפה הבררנית, נוכח הימנעותו של המערער מלהביא ראיות מספיקות, וכיבד את שיקול דעתו הרחב של התובע המשמעתי לפתוח בהליכים על סמך ראיות חדשות. כמו כן, אישר בית הדין את הערכות המהימנות והממצאים העובדתיים של הוועדה, אשר הרשיעה את המערער בעבירות משמעת. באשר לסנקציות, הסכים בית המשפט עם קביעת הוועדה אך שקל את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. כתוצאה מכך, בית המשפט הפחית מעט את תקופת ההשעיה מחמש שנים לכל היותר לשלוש שנים. שאר הפנדלים עמדו בעינם. פסק הדין הדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בענייני משמעת ונדרש נימוקים חזקים המצדיקים התערבות. במקרה זה, בית המשפט לא ראה נימוקים משכנעים אלה ולכן דחה את הערעור תוך הטלת תקופת השעיה מופחתת. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.