ע"פ 293/66

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו ירה המשיב למוות בגיסו, אליעזר וסקר. האירוע התרחש בעקבות קטטה בין השניים, במהלכה איים הגיס לכאורה על המשיב בסכין ויידה לעברו אבנים. המשיב רדף אחרי גיסו תוך שהוא יורה באוויר, ולבסוף ירה לעברו שתי יריות, אחת מהן קטלנית. המשיב הואשם ברצח, אך נחלק בין שופטי בית המשפט המחוזי בשאלה האם מתקיימים בתיק זה שלושת יסודות העבירה – החלטה להרוג, הכנת הריגה והיעדר קנטור (התגרות משפטית). רוב השופטים הרשיעו את המשיב בעבירה הפחותה של הריגה. היועץ המשפטי לממשלה ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, וטען כי החלטת הרוב צריכה להתבסס על שילוב חוות הדעת האישיות של השופטים, שיביא להרשעה ברצח. בית המשפט העליון נעתר, קיבל את הערעור וקבע כי מעשיו של המשיב מהווים רצח. השופטים היו תמימי דעים בדעתם כי המשיב החליט להרוג וכי מעשיו מעידים על הכנה להריגה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לא היה קינטור, שכן תגובותיו של המשיב לא היו ביחס סביר להתגרות הנטענת. בכך הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והרשיע את המשיב ברצח לפי סעיף 214(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936, וגזר עליו מאסר עולם.