ת"א 8428-06-19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו בתיק זה והחליט כי יש לדחות את טענת המשיבים על הסף. מדובר במקרה חריג משום שאין אפשרות ממשית למשיבים לזכות בתביעתם כנגד המבקש. ראשית, בית המשפט דחה את טענות הסף של המשיבים, לרבות כי הצדדים לתביעה אינם צדדים ישירים להסכם בתאילנד וכי הסכם הפשרה לא נאכף בישראל. בית המשפט מצא כי יש לאכוף את הסכם הפשרה, שהושג בתאילנד, ולדון בו במסגרת הליך זה. עוד הובהר כי ההסכם חל על כל בעלי העניין מטעם כל צד, לרבות אוטולינק, מנחם ניל"י וחיים והחברות הקשורות אליו. גם טענת המשיבים כי הנוטריונים אינם צד להסכם הפשרה ולכן יש לדחות את בקשת הסילוק נדחתה, שכן בהסכם הפשרה צוין במפורש התביעה נגדם. בהתייחסו לגופה של הבקשה, מצא בית המשפט כי הסכם הפשרה משקף באופן מובהק את כוונת הצדדים "לסגת" הדדית ולסיים את כל ההליכים המשפטיים, הן האזרחיים והן הפליליים, למעט מקרה ספציפי בו מעורב צד שלישי. בהסכם לא צוינו תנאים חיצוניים כלשהם, לרבות החובה לפנות לגישור, למרות טענות המשיבים. הראיות הראו כי המכתב שהציג חיים, שהתייחס להליכי גישור בישראל, היה רק מנגנון למימוש הפסקת ההליכים ולא תנאי השעיה. מנגד, גרסתו של חיים לאירועים לא הייתה עקבית ולא הגיונית, שכן התנאים שציין בתצהירו לא הוזכרו ולא נרמזו בהסכם הפשרה. בית המשפט גם סבר כי אין זה סביר שהצדדים יפנו לגישור מהותי בישראל לאחר הליך מאומץ בתאילנד ויסכימו לדחות את התביעות בישראל באופן לא מאוזן. כמו כן, נדחתה טענת המשיבים כי הליך הגישור נועד להסדיר סוגיות מהותיות וכי אי ביצוע הדבר יפטור את חיים מהסרת ההליכים בישראל. עמדה זו סתרה את ההתחייבות הברורה בהסכם הפשרה למשוך את כל ההליכים, לרבות התביעה הנוכחית. בית המשפט קיבל את עמדת המבקשת כי בכוונת הצדדים לסיים את כל ההליכים באופן סופי והדדי עם חתימת הסכם הפשרה בתאילנד. לכן, המשך ניהול התביעה הנוכחית יהיה סותר באופן ישיר את הסכם הפשרה. יתר על כן, גם תביעת המשיבים לפיצויים בגין ההליכים בתאילנד נדחתה מאחר שכל ההליכים הללו כבר נסגרו, מה שהופך את התביעה הנוכחית למיותרת. בנוסף, בית המשפט דן בפסק דין מיום 8 ביולי 2019 של בית משפט תאילנדי, שקבע כי ייפוי הכוח שעומד במרכז ההליך הנוכחי תקף על פי החוק התאילנדי. פסק דין זה חיזק את טענת המבקש כי ייפוי הכוח נחתם ואושר כדין. הימנעותם של המשיבים מגילוי פסק דין זה נתפסה כהשמטה חמורה, שיש לייחסה להם. מכל הטעמים הללו, ואחרים שהוזכרו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את טענת המשיבים על הסף. באשר לשאלה האם יש לדחות או למחוק את התביעה, החליט בית המשפט כי יש לדחותה. החלטה זו התבססה על הסכם הפשרה, בו התחייבו המשיבים למשוך את התביעה ולוותר על האפשרות לתבוע שוב. משכך, הבקשה התקבלה, והתביעה נדחתה בהוצאות שנפסקו למבקש.