ע"מ 2458-12-19

תקציר

המערער, שהורשע בעבירות לפי חוק מע"מ, חלק על שומות מס הכנסה שהוציא המשיב בעקבות ההרשעה, וטען כי המשיב לא היה מוסמך לעשות כן בשל תקופת ההתיישנות. עיקר המחלוקת נסובה סביב תחולתו של תיקון 154 לפקודת מס הכנסה בנסיבות הנתונות. בית המשפט מצא כי יש לקבל את הערעור לשנים שבמחלוקת בשל הוראותיו הספציפיות של סעיף 147(א)(3) לפקודה, המגביל את סמכותו של המשיב להוציא שומות לאחר הרשעתו בעבירות המפורטות בו. עם זאת, סעיף 147(א)(2) - המסמיך את המנהל לתת שומה בתוך שנה מיום ההרשעה - לא היה רלוונטי במקרה זה. אשר לתחולתו של תיקון 154, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוא מהווה תחולה אקטיבית, שכן הוא חל על מצב קיים ואינו משנה את מעמדם המשפטי בעבר של מעשי המערער. לחילופין, ראה בכך בית המשפט תחולה רטרוספקטיבית, אליה התכוון המחוקק. עם זאת, השומה לשנים שבמחלוקת לא אושרה מאחר שהמערער לא הורשע לפי הסעיפים הרלוונטיים המפורטים בסעיף 147(א)(3). לפיכך התקבל הערעור, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות בסך 10,000 ₪.