ת"א 3446-04-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו התובעים, בטענה לליקויי רטיבות בדירתם הנובעים לכאורה מחצרות הנתבעים. בבעלות הנתבעים דירות מעל התובעים בבניין מדורג. דירתם המקורית של התובעים הורחבה ללא היתר בניה לשני חלקים: חלק גלוי המשמש כמרפסת עבור הנתבע, וחלק נסתר מתחת לדירת הנתבע. המומחה שמונה על ידי בית המשפט מצא רטיבות בשלושה מקומות: תקרת החלק הגלוי, תקרת החלק הנסתר ואזור המעבר בין שני החלקים. התובעים טוענים כי הרטיבות נובעת מכשלי איטום בדירת הנתבע, דבר שהנתבע מכחיש. השופט מצדד בתובעים, ומורה לנתבע לבצע תיקונים שקבע המומחה. התיקונים נוגעים למרפסת ולמחסן, כאשר התובעים נושאים ב-60% מהעלויות והנתבע ב-40%. החלטה זו מתבססת על הקביעה כי בעיות הרטיבות נובעות מההרחבה הבלתי חוקית של התובעים, שנבנתה ללא היתר וללא איטום, ומהשימוש החלקי של הנתבעת בהרחבה. עם זאת, מאחר שלא הוכח שהנזק נגרם אך ורק על ידי הנתבעת, ובהינתן שהתובעים השתמשו בהרחבה למגורים, השופט מורה על תיקון חלקי ומחלק את העלויות בהתאם. בנוסף, הנתבעת נדרשת לחבר את הצנרת שלה לצנרת הביוב של התובעים באופן סטנדרטי, כפי שנעשה בהסכמתם. התובעים זכאים לסך של 10,000 ₪ מהנתבעת בגין השימוש בגג הרחבתם, ושני הצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות. השופט גם מביע חשש ליציבות המבנה בשל הבנייה הבלתי חוקית ומעביר העתק מפסק הדין למועצה המקומית. פסק הדין נועד לאזן בין הזכויות והחובות של הצדדים, תוך התחשבות באי חוקיות הבנייה של התובעים והשפעתה על הנזק.