רע"פ 8777/20

תקציר

צו הריסה מנהלי הוצא למבנה בירושלים בשל בנייה בלתי מורשית. דיירת הבניין עתרה לביטול הצו, בטענה שהבניין מאוכלס וממוקם באזור שבו ניתן להוציא היתרי בנייה, אך בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. לאחר מכן ערערה הדיירת לבית המשפט המחוזי, שדחה גם הוא את ערעורה. לאחר מכן היא הגישה בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, שניתנה רק בסוגיית ההוצאות שהטיל עליה בית המשפט לעניינים מקומיים, בעוד שאר פסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר בעינו. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה בעניין ההוצאות, וביטל אותן נוכח מצבה הכלכלי וחוסר תום הלב או ניצול לרעה של ההליך המשפטי. עם זאת, בית המשפט פסק נגדה באשר לתוקפו של צו ההריסה, שכן היא לא שוכנעה כי הבניין היה מאוכלס במשך 30 יום לפני הצו ולא עמד בקריטריונים של נסיבות חריגות המצדיקות ערעור נוסף. כתוצאה מכך הוסר הצו הארעי המעכב את ההריסה, אך הדיירת זכתה בערעורה על הטלת הוצאות המשפט.